בישראל של היום חיים למעלה משלושה מיליון ילדים. בשלוש השנים האחרונות, אותם ילדים נחשפו בעל כורחם למגפה בריאותית וחברתית עולמית, שהפכה אותם מודעים עד כאב למצבם הבריאותי, וזרעה בקרבם פחד וחרדה. בשנות הקורונה עלתה לא אחת השאלה איך מתווכים לילדים את אותה מחלה מסתורית שאוסרת עליהם להיפגש עם חברים ומחייבת אותם לעבור בדיקות לא נעימות?

מתוך השאלות שצצו בהקשר של הקורונה, התפתחה יוזמה ששואלת שאלות דומות הנוגעות לילדים שלמרבה הצער נאלצים להתאשפז בבית החולים ולעבור טיפולים כחלק משגרת יומם. מדובר בילדים המאושפזים במרכז החינוכי "העמק", הנמצא בתוך המרכז הרפואי שבעפולה, ומספק מסגרת חינוכית לילדים חולים.

לכל תלמיד מאושפז, בין אם מדובר באשפוז קצר או ארוך, מותאמת תכנית אישית המתאימה לצרכיו ומוגבלויותיו, תכנית המכילה נושאים לימודיים, טיפוליים ורגשיים, אשר מיושמת על-ידי צוות המורים והמטפלים החינוכיים. הלימודים מתקיימים במרחבי לימוד רב-תחומיים, בחללים מותאמים וגם ליד מיטת האשפוז, והם נערכים בקבוצות משתנות: בודדים, קבוצות גילאיות קטנות ואקראיות, וקבוצות רב-גילאיות ורב לשוניות.

שמה של התוכנית הייחודית הוא "בית חולים לבּוּבִּים", והיא מבוססת על התוכנית הבין לאומית "בית חולים  לדובים". התוכנית מנסה להנגיש לילדים הליכים רפואיים שהם צריכים לעבור, ו"לתרגם" אותם באופן שיהיו מובנים, כך שהחוויה המתווכת תבנה עבורם ביטחון ובהירות בעולם, ותסייע להם בהתמודדות הגופנית, הנפשית והרגשית.

התוכנית מייצרת מוכנות לילד ומשפחתו מול הליכים רפואיים כמו בדיקת דם, סוכרת, סיטי, הכנה לניתוח ועוד, והיא מועברת על פי שלושה עקרונות: ידע, חוויה והתנסות, ובאמצעות שימוש באביזרים להדגמת הפרוצדורות הרפואיות ושילוב משחק כאמצעי חווייתי.

איך זה נעשה? כל ילד רשאי לבחור בובה שתלווה אותו לאורך תקופת הטיפול, מהקליטה ועד השחרור (את הבובה רשאי הילד לקחת לביתו), ועליה הוא יכול להתנסות במכשור רפואי אמיתי.

למה דווקא בּוּבִּים (או בובות)?

• המשחק, מאפשר לילד מרחק ומעורבות באותו זמן, וגישה עקיפה ובלתי מאיימת לקשייו.
• הבובה היא כלי השלכה רב עוצמה ("זה לא אני, זו הבובה") – הבובה היא לא חלק מגוף הילד או המטפל. במצב כזה, ההתנהגויות ודרכי ההתמודדות של הילדים יכולים לבוא לידי ביטוי באופן משוחרר מהרבה עכבות, מעצם ההשלכה על אובייקט.
• הקשר לעולם הילדים – הבובות קשורות לעולמם של הילדים ובכך מסייעות ביצירת קשר עימם.
• קשר פנים-חוץ – הבובות מגשרות בין העולם הפנימי של הילדים לעולם החיצוני והמאורעות שמתרחשים בו.
• ביטוי רגשי חופשי – באמצעות הבובה ניתן לילדים לתת ביטוי חופשי לגיטימי לרגשות מבלי לחוש אשמה ופחד. גם אם הבובה בוכה וטוענת שכואב לה, הילד יודע שזה "בכאילו" ולכן יכול לבטא את עצמו בצורה האותנטית ביותר.
• ונטילציה רגשית – באמצעות הבובה ניתן לבצע ונטילציה רגשית ולומר אמיתות שלא היו מתקבלות ללא הבובה, שהרי "הבובה יכולה לומר הכול."
• כוח החיוניות – הבובה "צריכה אותי" כדי להפיח בה חיים. אני חיוני עבורה. הפעלת הבובה מגייסת כוחות ומשאבי התמודדות ובכך יכולה לסייע במיוחד לילדים עם קשיים ומצוקות, או נטיות דיכאוניות, מעצם "נתינת החיים" לבובה כשהם מפעילים אותה.

אם נוכל לשלוט בעולם הדמיון ולהתאמן בכניסה וביציאה ממנו, תהיה זו התחלה של ריפוי, של בריאות נפשית. בכוחן של הבובות ליצור מרחק מהסיטואציה המשברית, להנכיח בו-זמנית את הוויית המציאות והדמיון, ולנוע ביניהן.

מבית החולים אל הקהילה

בשנה החולפת, המרכז החינוכי החליט להרחיב את הפעילות ולצאת מכותלי המרכז הרפואי אל הקהילה, זאת בשיתוף משרד החינוך דרך תכנית "חדשנות וירטואלית" והקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, במטרה להנגיש לכלל התלמידים מונחים רפואיים אליהם נחשפו בעל כורחם בתקופת הקורונה. הצוות החינוכי ראה כי טוב, והחליט להגדיל את מעגל ההשפעה ולצאת במספר סדנאות שונות וחווייתיות.

במסגרת "בית חולים לבּוּבִּים" נבנו בקהילה הסדנאות הבאות:

1. קורונה: סדנה שפותחה לאחר שהילדים נדרשו לעבור בדיקות כל בוקר מחדש לביה"ס ונחשפו למושגים רפואיים שלעיתים היוו פחד ואיום.
2. שפעת: סדנה שכללה הסברה על שמירת הגוף מפני צינון ושפעת לקראת החורף.
3. אלרגיה: סדנה המתווכת לתלמידי כיתה א' באמצעות הבּוּבִּים מה קורה כשישנם "בּוּבִּים אלרגיים/ רגישים בכיתה".
4. שמירה על זהירות: סדנת מניעה לבּוּבִּים העלולים לבקר בבית חולים.
5. הכנה לקראת כיתה א': הסדנה כללה בתוכה את כל המבדקים שעוברים הילדים בתחנות התפתחות הילד לקראת המעבר לכיתה (שמיעה, ראיה, מוטוריקה עדינה וכדומה).

כל סדנא בנויה משלושה חלקים עיקריים, שבהם הילד מביא את הבובה שלו מהבית ומשתף בקרב חבריו על בחירת הבובה, מה שמעניק ערך נוסף לסדנה. החלק הראשון בסדנה הוא סיפור מסגרת או מצגת הסברה דרכם נחשפים התלמידים למושגים "בגובה העיניים"; החלק השני והחשוב הוא הסדנא המעשית, ההתנסות החווייתית במשחק, במהלך שלב זה הילד והבובה מגיעים אל "עמדת הרופא" ומבצעים את תהליך הבדיקה בהתאם לתוכנית שנכתבה, בכך אנו עוזרים לילדים שמדגימים זאת על הבובות שלהם, להפחית את הלחץ והחרדה מפני הבדיקות השונות אשר יצטרכו לעבור גם הם במוקדם או במאוחר, וחושפים בפניהם את האביזרים השונים בהם הרופא משתמש כמו סטטוסקופ, אוטוסקופ, מדחום ועוד; החלק האחרון של הסדנא הינו שיחת המשוב בה משתפים הילדים בחוויית הפעילות מנקודת מבטה של הבובה, וכן על הידע שרכשו.

גשר בין עולם חולה לבריא

מהניסיון שנצבר עם תחילת התוכנית במרכז החינוכי ומחוצה לו, עולה כי התוכנית הצליחה לגייס את שיתוף הפעולה מצד הילדים. חוויית האשפוז נתפסה כחוויה חיובית יותר, והשימוש בבובות החזיר את תחושת השליטה לילדים על ידי יצירת השלכה והרחקה. כנ"ל אצל התלמידים בקהילה – התוכנית חידדה מושגים, הפחיתה חרדות וכן התנגדויות בביקורים במרפאות הקהילתיות.

הנטייה הטבעית שלנו היא להגן ולשמור על הילד מכל קושי או כאב ולא לחשוף אותו לחולי. במהלך הפצת התוכנית בקרב הקהילה, נשאלו השאלות הלגיטימיות למה להביא את ה"חולי" למקום ה"בריא"?, למה ילד צריך לשמוע על מושגים רפואיים, מחלות וכדומה כשהוא בריא לחלוטין, והאם התעסקות עם חולי לא יכולה לעורר חרדות ופחדים?

תשובתנו הייתה: ידע זה כוח. יש בכוחה של הכנה מיוחדת להפחית חרדות ולהקנות מושגים בצורה חווייתית.  מחקרים מראים שמידע ברור ואמיתי מפחית חרדות אצל ילדים. בהתאם, השימוש בבובה ויצירת משחק סביב הטיפול בה, יפחיתו משמעותית פחדים של ילדים.

בית חולים לבּוּבִּים מהווה את הגשר בין העולם ה"חולה" ל"בריא" בכך שהוא מכיל בתוכו את 5 הממ"ים: מתווך, מקרב, מחבר, מפחית חרדות ומעודד.